אומוניה, אימת הישראלים

אומוניה, אימת הישראלים בפורומים השונים הנוגעים לאתונה, דאונטאון, לוינסקי פינת אלנבי, ממלכת הכייסים. לכאורה אזור שבביקורנו באתונה עלינו להימנע ממנו בכל מחיר – כאן אני רושם את חוויות האתמול בתום סיור יומי.

לפני שעה קלה יצאתי מהמספרה של אחמד. אחמד הוא בחור פקיסטני היושב במאורת פלורסנט ובה חבורת גברים פטפטנים שלא שמים לב לענטוזים תוצרת לבנון בטלויזיה המקובעת בפינה העליונה.
חברי הטוב שחזר לא מזמן מהודו פיתה אותי מזמן לגשת למספרה מן המזרח – הוא סיפר שהוא הלך להסתפר שלוש פעמים בשבוע אצל ספר ברחוב. אותו ספר סיפר אותו במיומנות מחשמלת עם שני זוגות מספריים, וסיים כל תספורת בעיסוי ראש, כתפיים וצוואר עם שמן קוקוס. כל התענוג הזה בשני שקלים.

הלכתי ובכן כמו יהודי טוב למספרת חמש היורו, חשבתי לעצמי שפקיסטני מספיק קרוב לי לביקור בהודו.את החוויה אסכם כדלקמן – לבחור יש אצבעות זהב, וזרועות של קצב. בכל פעם שרצה לסובב את ראשי, הוא סובב אותו בשתי ידיים שמנמנות, משך לי בזקן, וקיצץ את השפם פחות או יותר באותה דרך שמקלפים גזר.

אחרי שריסס את פניי בארומה דה בית אבות וניגב את ארובות העין עם מדור הספורט של עיתון האתמול יצאתי, מזועזע אך רענן, לרחוב..

photo: cameoblue | flicker

בפינת הרחוב נישא אלי ריח מוכר מסמטה היורדת מטה משוק מחנה יהודה, אך גם מצור שלום או קרית אתא – האף הוביל אותי כמהופנט אל ספק תא ספק בית קפה לוטו ובו תנור עגול גדול בצורת באר שימש לאפיית חאצ’פורי אמיתי. מאמא עם שיני, תכשיטי וידי זהב בירכה אותי לשלום ולשה במרץ בצק כדי להאכיל את קהל האוקראינים, סורים ויוונים שהתקבצו להתחמם ולאכול.

התיישבתי לאכול על כיסא הפלסטיק לצלילי תכנית רדיו גרוזינית כשלפתע בין צלילי הפאנדורי נשמעו שאגות זעם מהרחוב – בעלת הבית נעלה את דלתות המקום באדישות מופגנת כשמבחוץ צעדו בסך סטודנטים, חלקם רעולי פנים, אוחזים במאות דגלים אדומים של לפחות עשר מפלגות קומוניסטיות (על אחד מהם פורטרט של טרוצקי) במחאה כנגד ביטול חוק ה’אסילום’, חוק ותיק המונע מהמשטרה (‘באצי’ ככינוי גנאי רווח) להיכנס דרך שערי האוניברסיטאות דהיינו קרנות מזבח אינטלקטואליות להיאחז בהן כשרודף אחריך ז’נדרמן בשכפ”צ מלא ואלה עבה.

השיירה עברה, הצעקות נצעקו, החאצ’פורי נאכל וחלמון הביצה נדבק בעקשנות לזקן. בין שאר הפעולות, גם הדלתות נפתחו לרווחה. נעניתי להזדמנות ויצאתי החוצה, למדרכה עמוסה פלאיירים, בדלי סיגריות וחושחשים מעוכים. התחנה הבאה שלי הייתה הקינוח – היוגורט האגדי של סטאני, עטור מצחו באגוזי מלך מת’סאלי והינומתו היא דבש טימין עז וארומטי מכרתים.

photo: Ketevan Jananashvili | flicker

בדרך לשם חלפתי על פני פוסטר סולידריות עם התקוממות הנשים בצ’ילה, גרפיטי מבשר רעות של בארבא די, כרזת שיימינג על גבי עסק שנסגר כי העלים מס, צועניה מוכרת אגוזי מלך, דוכן המוכר זיופים של מותגי אבקות כביסה לטרנזיסטורים זעירים שגורמים לכל שיר להישמע כאילו הוקלט במערה עם תפוח אדמה, פורס הסלאמי הארמני שנראה כמו מתאגרף המדיף ריח חילבה ושאר תיאורים וסופרלטיבים שאפשר למלא בהם פיסקה שלמה.

כיכר אומוניה, אם כן. עד אמצע שנות התשעים אותה כיכר הרוסה שסיום שיפוציה לא נראה לעין הייתה המרכז של מרכז אתונה. אימרה מוכרת ביוונית מתחילת המאה הקודמת מציינת כיצד אם לא ביקרת באומוניה, זה כאילו לא היית באתונה כלל. 

בין רוכלי שעונים מזוייפים מסרטים מצויירים לאוטובוס קומותיים תיירותי מצאתי את הסמטה המובילה למקום – שוטרים מביטים קודרות וארוכות בחבורת ‘טוקסיקומאנוס’, דהיינו, נרקומנים בחזית בניין נטוש, מטה המפלגה הלניניסטית שוכן מעל קולנוע פורנוגרפיה ובסמוך אליו חורבה המשתפצת לקראת כיבוש סיני נדל”ני חדש.

ובתוך כל הבלגאן הזה – בית קפה עלוב למראה מרחוק, עם שלט ניאון ירקרק המצהיר ‘משנת 1931’, בחזית תפריטים עם תמונות גדולות מדי של המנות השונות בסגנון שנות השמונים וריח פנטסטי של סופגניות ‘לוקומאדס’ מיטגנות בכניסה.
 

בירכתי את אנדריאס המלצר הוותיק (שגילו כגיל אמא שלי, ומספר שנות העבודה שלו הן כנראה כסך שנות חיי) והזמנתי מנת ייאורטי (יוגורט) שהגיע זה לא מכבר מהר פארנית’ה, בוואן של רועי הצאן בפאתי הפרברים.

היוגורט שהגיע היה סמיך וקשה למגע כמו גבינה, נתן התנגדות קלה לכפית וסירב ליפול ימינה או שמאלה עם נענוע הצלוחית.
ריככתי את לבו בדבש והתחלתי לטרוף, שבע מחאצ’פורי, את הקינוח הלגיטימי היחיד לאחר סעודת פחמימות כזו. הלשון נאבקה לקלוט את המר, החמוץ והמתוק ביחד ובסופו של דבר נכנעה לתענוג – בין צלילי המקדחות והצעקות, שאון האוטובוסים ושיחות בטלה גיליתי נווה מדבר שמסיח אותי מכל מה שאני רואה אל תוך מה שאני חווה.

אומוניה היא במידה רבה כמו כוסברה, אנדי וורהול או מרק פצאס בולגרי – אתה אוהב אותה או לא יכול לסבול אותה.

אני אישית תמיד נהנה מהעיר המציגה לי מצג אמת, על כל מורכבותיה וסחרוריה, ותמיד מעדיף אותה על פני עיר קרטון בשבלונת לאס וגאס ואותיות קידוש לבנה באנגלית. אם כבר קידוש לבנה, אז שתאיר על המאפליות שבהן מתקיימים אנשים, על הצללים המחפים על עסקים קטנים משפחתיים, על שוטף הכלים הניגרי שבדיוק יצא לעשן סיגריה, ואז נראה עד כמה היא ראויה לקידוש. ואם כבר, ביוונית.