דון- פאסיפיקו בבקשה, לא פחות.
זהו הסיפור על סוחר ממולח, דיפלומטיה של אהבה קשוחה, ערב רב גזען ומבוכה בין מלכים.
אה, כן. אותו ממולח שציינתי? ממולח יהודי שהיה קוץ כואב במיוחד בעקב של אתונה.
הכירו את דוד פאסיפיקו.
לכם, דוברי העברית, הלאדינו והיידיש מותר לקרוא לו ככה.
בשביל ה'גויים'? -דון- פאסיפיקו בבקשה, לא פחות.
יליד ג'יברלטר, צאצא למגורשי ספרד, ממוצא איטלקי, אזרח פורטוגל, ליבראל שזכה לתפקיד קונסולרי במרוקו, מצא את עצמו במסגרת תפקידיו המכובדים השונים באתונה – משרת את פורטוגל בקונסוליה בעיר. במקביל, הדון עסוק גם בלהיות מאעכר מקצועי, סוחר בכל הבא ליד ומתקבל כחבר אהוב ובולט בקהילה היהודית.
הוא מתיישב לו בבית גדול ונאה בלב שכונת פסירי – קרוב מספיק לכל התרחשות כך שתגיע מיד לאזניו ממקור ראשון, מקסימום שני.
הרגל מגונה אחד היה לו, לדוד פאסיפיקו – ניצול מעמדו לקידום עסקיו שלו, והתערבות שלא מעט היו קוראים לה בוטה בענייניה של חצר המלוכה. ההרגל הזה גרם לו להיות מנושל מסמכויותיו בקונסוליה אך גם להיות אחד היהודים המפורסמים והמוכרים בעיר. עבור תומכיו לחסד, עבור מתנגדיו לשמצה. איתרע מזלו ולממלכת יוון הגיע יהודי ממולח ועשיר ממנו (הרבה יותר עשיר ממנו) – ג'יימס מאיר דה רוטשילד.
ובכן, זה לא היה סוד גדול בקרב ממלכות אירופה שככל הנראה ללא רוטשילד, צרפת לא הייתה הופכת למעצמה התעשייתית שהייתה באותה תקופה.
זה גם לא היה סוד גדול שלמשפחת רוטשילד הייתה נטייה לממן את המלחמות בין המדינות השונות, במקביל לפילנתרופיה התמימה, והרוויח מהן הון תועפות.
אם כן, לכבוד אותו ידוען אירופאי המלך הטיל צו מיוחד - איסור על המנהג עתיק היומין של שריפת יהודה, כדי שחלילה לא יברח הנדבן היהודי בראותו טקסים אנטישמיים. בימי הפסחא ביוון היה נהוג במשך שנים (ובחלקים מסוימים ממנה עדיין נהוג) להעלות על המוקד בובה בדמות יהודה, תלמידו של ישו שהסגיר אותו לרומאים. מנהג די תמים, אם לא לוקחים בחשבון איזו ציצית רנדומלית או כיפה שכמה חומדי לצון מוסיפים לבובה לפני ששורפים אותה...
היווני הפטריוט בעיני עצמו החי על הגבעה או בעמק אולי לא שמע על מאיר דה רוטשילד, אבל הוא בהחלט שמע על הידוען המקומי, דון פאסיפיקו. מסוחר שנח על מצע עלי ורדים ופסטל דה נאטה הוא הפך למטרה - מי הוא היהודי הזה שמעז לעקור מאיתנו מסורות ארוכות שנים במחי שרבוט על המחאה? נאסף לו אם כן אספסוף של אתונאים ופורעים כפריים, בינהם אף בנו של שר ההגנה מצטרף כבריון מן המניין, פורץ את הדלת לביתו הנאה של דון פאסיפיקו ומתחיל להפליא בו את מכותיו. או ממידת הרחמנות או מחוסר נסיון בלינצ'ים (בכל זאת, יש הבדל בין רועה צאן יווני לקוזאק מנוסה) דון פאסיפיקו שורד את המתקפה. ירקו עליו, שברו את צלעותיו, חירבו את הנברשת המיובאת, קרעו את הספות הויקטוריאניות ואחד אף הגדיל לעשות והשתין על המרבד המרוקאי.
דבר אחד הם לא ידעו עליו.
דוד שלנו לא היה רק אזרח פורטוגל, הוא גם היה אזרח אחת המדינות החזקות בעולם - האימפריה הבריטית. דוד לא מתפלל וגם לא מתחבא. חיש מהר הוא כותב מכתב זועם - ביד אחת משרבט בעט וביד השניה מחזיק את בית הצלעות - לכמה חברים במקומות גבוהים בצפון אירופה. אותם חברים שעו גם שעו לו. הוריקן בכוס תה גורם ללורד פלמרסטון, שר החוץ הערמומי והכוחני של בריטניה, הידוע גם בכינוי 'הנמייה', דורש להגן על דון פאסיפיקו בכל מחיר. לימים, מול בית נבחרים זועם ומלכה נוזפת הוא יעמוד וינאם במשך חמש שעות נאום הגנה, כשהת'מה העיקרית היא 'אזרח רומא אנוכי', Civis Romanus Sum - דהיינו, כל אזרח של האימפריה זכאי להגנה ברחבי העולם מעצם היותו אזרח בריטי (בימינו סיוע של משרד חוץ של מדינה זו או אחרת לאזרח בצרות בחו''ל - נראה כמעט מובן מאליו. בזמנו - זה היה מהפכני, שאפתני ואגרסיבי).
אם כך, בריטניה, בהשתלשלות ארועים זריזה מאוד, מטילה מצור ימי מוחלט על נמל פיראוס. אין יוצא ואין בא, הסחורות נרקבות על האניה, שרף אורנים ושמן זית מחכים מיותמים בחביות והכלכלה קופאת על שמריה. מי היה מאמין כמה שנים קודם לכן שבעלת הברית הכי קרובה של הממלכה הצעירה והעניה יחסית תטיל עליה מצור, ושאוניות ועליהן חיילים אנגלים, סקוטים ואירים יכוונו את תותחיהן אל פיראוס. משבר דיפלומטי חריף פורץ, ודון פאסיפיקו זועק את אותה מילת קסם נפוצה מאוד גם בלקסיקון היום יומי במדינת היהודים שתוקם שנים לאחר מכן - 'פיצוי'.
רוסיה וצרפת מנסות להניא את הלורד פלמרסטון ממעשיו ללא הואיל. כדור השלג יצא לדרך והוא קובר בתוכו כל הזדמנות לשיח שלא כלולה בו התנצלות כנה בדמות שקי זהב שמנמנים לדון היקר. היוונים - בשלהם - עקשנים, מדוכאים ונחושים. פלמרסטון?
קטן עליו, משראה כמה מוכנים היוונים לעמוד על גאוותם הוא הורה לאניות הקרב ללכוד אוניות יווניות בים התיכון ולהחזיק בהן כבנות ערובה - צעד קיצוני לכל הדעות שאמור להראות לבעלות בריתו של הכתר מי בדיוק הבוס.
ראו זה פלא - המדיניות הקרבית עושה את שלה וממלכת יוון נכנעת. דון פאסיפיקו עוזב את ביתו בפסירי באניה ישר לאנגליה, ועליה שקי דראכמות מרשרשות לרוב. הוא דרש פיצויים עם ריבית דריבית על כל חודש ללא מענה, אך האנגלים השקולים הצליחו להוריד את המספר למשהו קצת יותר הגיוני. ממלכת יוון מנסה להתאושש מהמכה ביחסי החוץ והסערה הכלכלית, הלורד יוצא לקרב על מורשתו הפוליטית ויהודי ממולח אחד דורש 'פיצוי!', מקבלו, ובכספים חי לו חיים של נחת, נטולי אלימות, בלונדון הבירה.
בתמונות אפשר לראות שריפה של בובת יהודה בעיר למיה, מצפון לאתונה, ואת לורד פלמרסטון הקשוח, ככל הנראה לאחר יום של היאבקות במלכה, בשרים, ביוון, צרפת, רוסיה וטורקיה.
עד הפעם הבאה...
מארקוס
