''כל כך הרבה ספרים, כל כך מעט זמן...''
ובפינת אומנות הרחוב האתונאית היום - סימפל ג'י והיצירה החדשה במטאקסורגיו:
''כל כך הרבה ספרים, כל כך מעט זמן...''
זוהי הכותרת שניתנה ליצירת הרחוב הגדולה האחרונה בעיר.
במסגרת פסטיבל פריז הקטנה באתונה, בחור די מצליח בעבודתו בשם Simple G, יליד האי כיוס (Chios), צייר את אותה עלמה השקועה בקריאה על רקע טפט נוסטלגי.
בראיונות עם האמן, נראה שהאמירה מאחורי היצירה נוגעת להתמכרות ההולכת ומחריפה למסכים על פני קריאה בספר – את זה יכולנו לנחש ממבט מרחוק.
ממבט מקרוב, מי שמכיר את אתונה בלילה, יודע שהבניין אותו הוא צבע מאכלס לפחות חמישה או שישה בתי בושת חוקיים למחצה, בשדירה ארוכה של שכונת מטאקסורגיו שמהווה מעין רחוב החלונות האדומים של אתונה, או אם נתייחס אל מראהו ממש – רחוב נורות הניאון הלבנות הקטנות.
פסטיבל פריז הקטנה עמד השנה בסימן 'הקברטים של העולם', ועל כן סימפל ג'י, צעיר יליד 95', החליט לתת פרשנות משלו למילים בתקווה להעניק מעט השראה ותקווה לעובדות ועובדי תעשית המין באיזור.
אמש, עם סגירת דוכני שוק הבשר המרכזי של אתונה, הגיעו מסחריות ובתוכן מכונות כביסה על מנת לשרת את קהל חסרי הבית שמתאסף תחת הגשם של סוף דצמבר, הרחובות עדיין מקושטים בחלקם לכבוד השנה החדשה, יוונים רבים התאספו להנות ממופעי העיר וקצת אווירה אורבאנית מקצוות הארץ והם גודשים בהמוניהם את כיכר מונסטיראקי כתף אל כתף עם מוזיקאים ניגרים, ישראלים מבולבלים לבושי יוניקלו, יפנים מאושרים אוחזי עוגיות חג מולד עתירות סירופ וכולי וכולי.
ישנם אלה המצטנפים בין ד' אמותיהם ולוגמים בשתיקה ראקומלו מתובל מול האח הבוערת, יש אלה המתאספים עם חברים במרתף מתפורר לסטודנטים ארוכי שיער ומנגנים נוגות וארוכות עד יחלוף הגשם, ויש אלה התלויים בחסדיו של האחר בהיעדר מחסה או קצת שמש.
אתמול ראיתי חסר בית עם זקן אורתודוכסי פרוע, רגלי הוביט חשופות ומעיל עור משרבט רשימות או שירים בתוך ספר צהבהב של דוסטוייבסקי ביוונית.
כל כך הרבה ספרים, וכל הזמן שבעולם, או לפחות זה שהוקצב לך בהתאם למידת החשיפה שלך לקור או עוני, לקרוא.
