רשומות

בימים שחלפו שוטטתי בין סקוואטים מתפוררים באכסארכיה, בארים סטודנטיאלים היפסטריים, טברנות קטנטנות שאוכלוסייתן מומחית בששבש ומותגי שיניים תותבות..

נפל בחלקי הכבוד להציץ לתוך חדר המלאכה הקטנטן במרתף בו מייצרים את הכלים התלויים בחזית החנות עצמה

אתמול הלכתי לאיצטדיון האולימפי בדרכי חזרה משיטוט קולינרי שגרתי, ונקלעתי להפגנה של ניאו נאצים.

ישנן שלוש שפות שהייתי רוצה ללמוד ולדעת על בוריין אם רק היה לי הזמן: טורקית, ערבית ובראש ובראשונה - לדינו.

אומוניה, אימת הישראלים בפורומים השונים הנוגעים לאתונה, דאונטאון, לוינסקי פינת אלנבי, ממלכת הכייסים..

האמינו או לא, אף על פי שאני עוסק בעיקר בסיורים קולינריים משבוע לשבוע, מדבר על אוכל בלי הפסקה ומוציא את המשכורת על תבלינים ועשבים..

ובפינת אומנות הרחוב האתונאית היום - סימפל ג'י והיצירה החדשה במטאקסורגיו: ''כל כך הרבה ספרים, כל כך מעט זמן...''

הוד מעלתה, אמליה לבית אודנבורג מגרמניה, מלכת יוון, ניצבת בגנים המלכותיים בשמלה שעיצבה בעצמה מול קהל אזרחים ועיתונאים נלהב, תחת עץ חדש ואקזוטי מן הקור בצפון – עץ אשוח.

והיום בפינת אומנות הרחוב באתונה – בארבא די. לדוד 'בארבא' די יש בעיה עם העיר הזאת. כשמסתכלים על הציורים שלו...

זהו הסיפור על סוחר ממולח, דיפלומטיה של אהבה קשוחה, ערב רב גזען ומבוכה בין מלכים.

אני מצרף רשמים מחוויותי בעצירה בפרבר של וולוס שבת'סאלי ביוון, בו אכלתי ושתיתי לשובע בדרכי להרים הירוקים של פיליון, וקצת רקע על איך וולוס הגיעה...