''כבר הכנתי יותר משלושת אלפים כאלה!''

30 Jan

30Jan

אומר לי מיכאליס בגאווה מאחורי זקן מכשפים עבות ושיער ארוך.

לחיצת ידו חמה ועורו מרגיש כמו כפפת עבודה מחוספסת.

מיכאליס בא ממשפחה של מוזיקאים – אביו ייצר וניגן בכלי נגינה עבור גדולי המוזיקאי של זמנו, אחיו מנהל בית מלאכה קטן משלו באכסארכיה, הוא עצמו מגלף, משייף, מרכיב ומשמן במעין שרף טבעי את הכלים, בשעטנז מחשבת של עצם גמל, עץ זית, עץ אגוז.

נפל בחלקי הכבוד להציץ לתוך חדר המלאכה הקטנטן במרתף בו מייצרים את הכלים התלויים בחזית החנות עצמה – בגלמה, גיטרה, בוזוקי, דזוראס, עוד, לירה.

חלל העבודה עצמו נראה כאילו הוא לא מספיק אפילו להכנת כריך עם פטה, ובכל זאת בתוך הערבוביה וכאוס הכלים והמכשירים השונים יוצאים מכאן מדי חודש עוד ועוד כלי נגינה, רובם עם חותמת אישית, ''המרכיבים'' רשומים בתוך חלל התהודה, פרחים עדינים מעטרים את גוף העץ..

את הסיור במרתף התחלנו בבחינת צליל 'דזוראס' שנבנה בשנה שעברה – כלי מיתר דמוי בוזוקי, בטנו קטנה וצווארו ארוך, מיתריו שישה במספר. הרמוניה עגולה ולא מתפשרת בקעה מכלי העץ הקטן, וניעור בי רצון פתע לחזור לנגן עם החבורות בהר או בבית המזטים השכונתי, לזייף קצת ולתקן את עצמי תוך כדי יחד עם חבורה מגוונת גילאים שרובה התחילה פחות או יותר לנגן על ידי פריטה ליד הטרנזיסטור החבוט.

תמיד כשאני חולף על פני החנות הזו, מהוותיקות בשכונת הפלאקה עוד בימים בהם היו נוהרים אליה בליינים כדי לרקוד בטברנות ומועדונים, אני מתקשה שלא להיעצר ולהאזין להדגמה זו או אחרת, או לדמיין את אותם ימים בהם המשטרה היוונית הייתה רודפת את נגני הרבטיקו ומחרבת להם את החמארות בכוח, מגובים בידי החוק.

רבים מהשירים שנוגנו על דזורות תיעדו צרות צרורות, ובינהם פנינים נוסח ''אותם מנאייק שהגיעו לסגור את הקלפניה..'', ''אל יקר, אנא הנח מעט ירק תחת גחל הנרגילה שלי'', ''הערס משכונת בוטניקוס'' אך גם נוסח ''כנרית מופלאה שלי'', ''כאבים רבים צרורים לי בין עלי הכותרת של הלב'' או ''יוון שלי, אם כל הייסורים''.

כשאתה בוחר דזוראס או בגלמה, דומה הדבר לשרביט שבוחר אותך בסמטה צדדית ביקום הארי פוטר - זכרונות רבים לכודים בעץ, חלומות חנוטים בשרף, אין ספור טעויות ותווים טעונים וזיעת אף ומצח של היוצר בסדנא הקטנה.

הבחירה היא אינטואיטיבית, לא מושכלת, מונחית בידי שביב מאותו קסם עתידי שעשוי להלך על זה שיתמיד.

יצאתי מהחנות אל מחשך הערב, בחזית הקתדרלה המטרופוליטנית הגדולה ונשמתי אל קרבי את הכפור האתונאי הארעי והאהוב עלי, בדרך ברחובות הצרים של הפלאקה, ודזוראס חדשה שמוטה על כתפי.

תודה רבה ל''פגאסוס'' המוכשרים והאדיבים שהראו לי בגאווה, ענווה ואהבה את כור מחצבתם ומטה לחמם..!

http://www.pegasusgreece.com/our-company

עד הפעם הבאה..

מארקוס