ישנן שלוש שפות שהייתי רוצה ללמוד

ישנן שלוש שפות שהייתי רוצה ללמוד ולדעת על בוריין אם רק היה לי הזמן: טורקית, ערבית ובראש ובראשונה - לדינו.

אמנם אני יווני, אמנם אני יהודי, אך שני הלאומים ושתי התרבויות התאחדו בדרך של אהבת בנו של כומר אורתודוכסי ליהודיה ילידת ברית המועצות לשעבר, כך שכל קשר ביני לקהילה הספרדית המקומית מקרי בהחלט.

זו לא אנדלוסיה שקוראת לי לשוב, לא השוק בברצלונה ולא סמטאות קזבלנקה. 

זוהי סלוניקי אהובתי, האחות הצעירה מצפון שהייתה לאם לכל כך הרבה מבני דת משה החיים ביוון.

העיר שבה הנמל נסגר מדי שבת, שבה אם לא דיברת לדינו טרם הפלישה הגרמנית ככל הנראה לא היית מסתדר יותר מדי במסחר ודיפלומטיה, העיר בה שוטטתי על הטיילת הארוכה וחשתי ערגה וכאבי פאנטום מנטאליים משמע הייתה לי היסטוריה משלי בעיר בה מעולם לא דרכו, ככל הידוע לי, אבותי בעבר.

אני יוצא מתחנת המטרו הגדולה במונסטיראקי, רוכש ערמונים קלויים מחצי האי פיליון ישר מהעגלה הקטנה בכיכר, מסרב לצמיד מניגרי מחויך ולפרח מילדה צועניה עיקשת ויוצא לכיוון פסירי, שבעבר הלא רחוק וגם קצת בהווה גם שם יכולת לשמוע מדי פעם תפילה בלדינו.

התיישבתי, אם כן, אצל בית המתוקים של ננסי, סביבי סטודנטים צעירים אוכלים בשקיקה מרק שוקולד מריר עם כופתאות גלידה וליקר קפה, לי מספיק חתיכת בקלאווה טריה וספל קפה יווני חם אחרי שקית ערמונים שלמה.

ננסי, מהודרת, עבת בשר (הרי היא חייבת לבדוק כל מתכון בעצמה שבע פעמים) וגאה יוצאת לקראתי ומברכת אותי בשלום. היא תמיד לבושה בשחור, תמיד מחויכת עם אודם אדום בוהק ותמיד יש לה ורד אדום גדול על דש השמלה.

אני מהנהן ומניח את האזניות על ראשי, העיניים קולטות את כיכר הגיבורים השוקקת על מרכולותיה וציוריה, הלב פועם צפונה והאזניים שומעות צלילים ממקום אחר, בלדינו.

אשתף אתכם עתה, אם כן, לשיר לו אני מאזין - שם השיר הוא 'אונה פסטורה', או ביוונית 'בוסקופולה', דהיינו רועת צאן קטנה.

לנוחיותכם, צירפתי תרגום מאת אבנר פרץ, מאתר 'שירי עם יהודים'. 

אשמח לשמוע בתגובות מהו השיר האהוב עליכם בלדינו...

רוֹעָה יָפָה שָׁבְתָה לִבִּי,

כַּלְּבָנָה מַזְהֶרֶת,

מִיַּלְדוּתִי, לָהּ עֶרְגָּתִי,

אֵין זוּלָתָהּ אַחֶרֶת.

מִיַּלְדוּתִי, לָהּ עֶרְגָּתִי,

אֵין זוּלָתָהּ אַחֶרֶת.

וְיוֹם אֶחָד, עֵת לְצִדִּי,

בַּגַּן הָיְתָה יוֹשֶׁבֶת,

אָמַרְתִּי לָהּ: וַרְדִּית שֶׁלִּי,

נַפְשִׁי בָּךְ מְאֹהֶבֶת.

אָמַרְתִּי לָהּ: וַרְדִּית שֶׁלִּי,

נַפְשִׁי בָּךְ מְאֹהֶבֶת.

חִבְּקָה אוֹתִי חִבּוּק אוֹהֵב,

נָשְׁקָה לִי וְכֹה סָחָה:

לָאַהֲבָה, אָמְרָה בִּכְאֵב,

צָעִיר אַתָּה עוֹד, אֶחָא.

לָאַהֲבָה, אָמְרָה בִּכְאֵב,

צָעִיר אַתָּה עוֹד, אֶחָא.

גָּדַלְתִּי, חִפַּשְׂתִּיהָ פֹּה,

אַךְ נֶעֶלְמָה, אֵינֶנָּה,

אַחֵר זָכָה בָּהּ, אַךְ לִבִּי

לָעַד עוֹד יֹאהֲבֶנָּה.

אַחֵר זָכָה בָּהּ, אַךְ לִבִּי

לָעַד עוֹד אהֲבֶנָּה.

הביצוע הוא מאת גיאורגיה וליוסאקי ות'אודוריס ווציקאקיס המוכשרים, בהופעה בת'סלוניקי, כחלק מפרוייקט שנקרא 'מכרתים לבואנוס איירס'

שלכם, 

מארקוס.