ערב רב של מנוולים, נסחפים ומיואשים

אתמול הלכתי לאיצטדיון האולימפי בדרכי חזרה משיטוט קולינרי שגרתי, ונקלעתי להפגנה של ניאו נאצים. 

על הרצפה היו מושלכים מאות פלאיירים עם סמלי מפלגות אורתודוכסיות בניצוח כומר מלא שנאה, שגרם לי להתבייש בכנסיה עבור כל אותם כמרים נחמדים השכנים במנזר הקרוב לביתי באגינה, שרובם לא מסוכנים יותר ממכשף נייר מהוגוורטס.

ערב רב של מנוולים, נסחפים ומיואשים למינהם היכו עיתונאי גרמני בשם תומאס ג'אקובי, בפעם השניה בתוך שנה במשך ארבע דקות תמימות. 

המשטרה עמדה מהצד במספרים מגוחכים בקטנותם, כמעט מריעים מאחורי הקסדה השרוטה והשכפ''צ הטקטי.

הבוקר עברתי דרך אותה הכיכר, צופה מחזית מלון פלאזה אל קהל רב של סטודנטים ממפלגות סוציאליסטיות וקומוניסטיות נלחמים ומפגינים כנגד נסיון עתידי למכור את מערכת החינוך, להפריט אותה לאנחות ולהפקיר אותה לאותו הגורל של נמל סלוניקי, נמל פיראוס, שדה התעופה הישן, שדה התעופה החדש ודירות ומשרדים ממשלתיים לכל המרבה במחיר.

שוטרים רבים, משוריינים וחמושים בשלל אמצעים לפיזור הפגנות הביטו בצועדים במבטים אטומים ולמודי קרב. 

איפה הייתם אתמול כשאחד הנואמים האשים את הלובי היהודי בארה''ב במשבר בריש גלי? בשלב מסוים הגיע הגרעין הקשה של המפגינים לכיכר משדרות האוניברסיטה - חלקם אוחזים דגלים וחלקם אוחזים אלות. הצעקות הפכו לשאגות ונהמות בווליום שהתקשיתי להאמין שלא מחוזק במיקרופון, ההמון הזועם צעד בסך ודלתות החנויות שחלונותיהן הוחלפו כבר כמה פעמים אחרי לבנה סוררת זו או אחרת נסגרו וננעלו.

בשלב מסוים, כשלא הרגשתי בטוח יותר, נסוגתי כמה מטרים לאחור וחיכיתי עד יחלוף זעם ומאמיניו.

בינתיים, מול דירה שביקרתי בפגראטי השקטה בה אני שוהה, מחכה לי גרפיטי בזו הלשון - ''Fuck AirBnb, Refugees Welcome''. במורד המדרגות ''הכו בנאצים עד זוב דם'', במעלה השביל לאיצטדיון קלימרמרו ''כוח הימלר''.

מדהים תמיד לחזות איך אותה ארץ של חול, הרים וים, של זן בלקני ואובססיה לחירות ומשמעויותיה נראית לעובר האורח בזמן לא נכון ובמקום לא נכון כמו רגע לפני מלחמת אזרחים רביעית.

ובנתיים באגינה מכורתי הנמל הערום מיאכטות, כלובי ניילון לבתי קפה ותיירי קיץ הבורגני רובץ לצד השיפוצניק האלבני בקפניו הישן כמעט כשווה בין שווים. 

שקט כאן, והסערה הפוליטית האחרונה היא וויכוח והתקפי 'ברוגז' בין חברת ספקי מים לראש העיר החדש.

הסערה היא בחישה קלה בכוס אוזו שמחזיק הדייג המשועשע תחת השפם, רגע לפני שהיא שוככת בקיבתו (ובכבדו) ב'מחי' לגימה.יש ימים בהם אני מעדיף להיות עכבר הכפר...

חלק מאותו פלג שואג מדובר, אוחז באלות המוסוות כדגלים אדומים, בקרב חבוט וברח מול כוחות המשטרה ממש בכניסה לפרלמנט.
התמונה באדיבות The Press Room

כרזה בשכונת אכסארכיה ובה מובעת דעת המחבר והמאייר על הפרצוף האמיתי של נאט''ו

גרפיטי ''חופש לכריסטודולו - אש לבתי הכלא''.
ספירוס כריסטודולו שדד בנק ממניעים אידיאולוגיים אנטי קפיטליסטיים, ונכלא בכלא לריסה. בימים אלו שובת רעב ודורש השלמה של המשפט בעניינו, כדי שלפחות ידע מתי הוא אמור להשתחרר..